פסק-דין בתיק ע"ו 51735-02-11

1.         המערער, יליד 1965, הוכר על ידי המשיב בגין מצב אחר חבלה בפרק המרפק ללא הגבלת תנועות, שבר בעצם הסירה ביד שמאל עם הפרעה קלה וכן בגין כאבים כרוניים בעמ"ש מותני ללא הגבלת תנועות. סה"כ נכותו הועמדה על 7% נכות.

2.         הערעור שבפניי נסב על קביעת וועדה רפואה עליונה מיום 2.1.11 שהתכנסה בשני מועדים: ביום 27.10.10 וביום 20.12.10.

3.         למערער שתי טענות:

            הראשונה, נוגעת להתעלמות הוועדה מהבקשה לקביעת נכות בגין שינוי בגוון העור ביד הפגועה. לטענת ב"כ המערער היה על הוועדה לקבוע נכות בהתאם לסעיף 76 למבחני הנכות.

            השנייה, עניינה שימוש לא נכון בהתאמת סעיף הנכות הנוגעת לשבר בעצם הסירה. לטענת ב"כ המערער היה על הוועדה לקבוע את נכותו בגין הפגיעה באותו גף על פי סעיף 35 (4) ג' ולא על פי סעיף 35 (4) ב' למבחנים, כפי שראתה לעשות.

            הטעם לכך על פי המערער היא קיומו של ממצא אובייקטיבי שניתן לראות אותו - השבר בשורש כף היד.

4.         המשיב טוען מנגד כי כל ערעורו של המערער מכוון לשינוי הקביעה הרפואית ולא הועלתה כל טענה לפגם משפטי בקביעת הוועדה.

            הוא מוסיף וטוען כי הפרשנות שיש לתת לביטוי "ממצא אובייקטיבי" היא עניין שבסמכות הוועדה ואין לבית המשפט להתערב בו והוא מפנה בעניין זה לפסקי הדין בעניין רע"א 7919/06 כפיר חגאי נ' קצין התגמולים וכן לרע"א 7481/08 פלוני נ' משרד הביטחון, קצין התגמולים.

דיון

5.         באשר לטענה לנכות בגין שינוי גוון העור -            עיון בפרוטוקול הוועדה מחוזית מעלה שנושא גוון העור ביד כלל לא הועלה על ידי ב"כ המערער ומכאן שהעדר התייחסות לנושא אינו מושא לערעור לוועדה רפואית עליונה ואף לא בפניי.

            ככל שהמערער סבור שהוא זכאי לקביעת נכות מכוח סעיף 76 למבחני הנכות, עליו לפעול בהתאם לחוק.

6.         באשר לקביעת הנכות בגין המצב שלאחר שבר בעצם הסירה - עיקר טענתו של המערער מופנית כלפי המונח "ממצא אובייקטיבי". אותו מונח הוא המבדיל בין קביעת הנכות בהתאם לסעיף 35 (4) ב' לבין סעיף 35 (4) ג' למבחנים.

            ב"כ המערער טוען כי משאין מחלוקת שהמערער סבל משבר בעצם הסירה עולה עובדה זו כדי "ממצא אובייקטיבי" אשר ביחד עם הגבלת תנועות, כפי שמצאה הוועדה, מזכה אותו בנכות בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35 (4) ג' שדן במקרה של "הפרעה בצורה קלה, קיים ממצא אובייקטיבי".

7.         אין מחלוקת כי הוועדה מצאה בבדיקתה הקלינית הגבלה קלה בתנועות ומכאן פנתה לסעיף 35(4). השאלה שנותרה במחלוקת היא משמעותו של המונח "ממצא אובייקטיבי".

8.         הפסיקה נדרשה לא אחת לשאלה מתי מתגבש אותו ממצא אובייקטיבי.

            לטעמי פרשנות נכונה של המונח משמעה ממצא שחורג מן האנטומיה האנושית הנורמאלית ואשר ניתן למדוד אותו באופן אובייקטיבי. כלומר, קיומו של ממצא חריג שעולה מתוך בדיקות שלאדם עצמו אין יכולת להשפיע עליו. כך למשל מקום שאדם סובל מפריצת דיסק בחוליה בעמוד השדרה, הרי שבדיקות CT במועדים סמוכים ילמדו על ממצא דומה ולאדם עצמו אין דרך להשפיע על הימצאותו של הממצא באותה הדמיה. הוא הדין בבדיקות דם, מקום שלאדם נמדדו ערכים דומים  שחרגו מהנורמה בפרק זמן מסוים - עניין לנו בממצא אובייקטיבי.

9.         משהונחה בפני הוועדה אסמכתא לקיומו של ממצא אובייקטיבי עליה להידרש לאותו ממצא ולקבוע האם אכן הממצא חורג מן הנורמה. עניין זה הוא עניין רפואי טהור שבסמכות הוועדה. מכאן, שכאשר מוגשות לוועדה בדיקות הדמיה או בדיקות אחרות דוגמת ארטרוסקופיה וכיוצב', עליה לבדוק אם אכן מדובר בממצא שהוא חורג מגדר הנורמה ואם כן, ליתן דעתה האם אותו ממצא הוא שגורם להפרעה שממנה סובל המערער. מקום שיש בממצא האובייקטיבי כדי להסביר את הגבלת התנועה ו/או אותה הפרעה הרי שעל הוועדה לקבוע את הנכות בהתחשב בהימצאותם של שני אלה.

10.        פרוש זה מתיישב לטעמי עם קביעות מרבית המותבים שנדרשו לעניין, וכך למשל:

            כב' השופטת פורקצ'יה ברע"א 10629/04 אזולאי נ' קצין התגמולים מיום 27.9.05, ראתה להחזיר הדיון לוועדה בעניין שם, כאשר צילומי רנטגן גילו ממצאים רפואיים מסוימים והוועדה מצאה הפרעה קלה אצל אותו מערער. הדיון הוחזר על מנת שהוועדה תנמק את הטעם שבעטיו ראתה לקבוע שאין ממצא אובייקטיבי.